זכר = נקבה = זכר = נקבה כי לך תכתוב דו מינית

מגיל 16 עד גיל 32 בערך, הייתי נושר לימודים מקצועי, הייתי טבח, אחר כך ברמן, מלצר במלון, מנהל מכירות, והמשכתי לטייל במגוון רחב של תפקידים ומרחבי אחריות שטפחו והתעצמו לאורך השנים ובתהליך התבגרות טבעי מתמשך ומורכב

ובמשך כל אותם השנים הייתי חלק מתוך מערכות ששייכות ל״מגשימי חלומות״ שהם לא אני....ובשלב מסוים, נסחפתי בכל הכח להיות ״מגשים חלומות״

וזה חלק ממה שהצלחתי להסיק, עכשיו ממרומי תחילת שנת 37:

״מגשים החלומות״

אבל לפני כן: הצלחה כישלון ומי שביניהם

יצרנו סקאלה

יפה מכוער רע טוב גבוה נמוך קטן גדול הצלחה כישלון

ובתוך הסקאלה הזו, שאנחנו המצאנו....אנחנו נעים, בכאילו כמובן

כי אין באמת סקאלה כזו

כשנולדנו, ממש ממש בראשוניות שלנו לא הייתה לנו סקאלה כזו

ולכן היינו שלווים יותר, כי לא היה לנו מדד חיצוני בשביל לשפוט את המדד הפנימי

ומאז היסטוריה....הצלחה, כישלון, טוב, רע, יפה, מכוער.....וכולם הפכו להיות גיבורי הסקאלה

משחקים עם הסקאלה כאילו אנחנו אלוהים

שופטים פנימה, שופטים החוצה

למה מי אנחנו?

חוזר ל״מגשים החלומות״

בן אדם קם בבוקר ואומר לעצמו:

אני הולך להגשים חלום, בראבי ראבק אני הולך להגשים אותו.....כי מה הם החיים אם לא בשביל חלומות?

ואז נכנסים אול אין בחלום, כמו בפוקר, בראבי ראבק

אוספים את הטקילין, מחברים לזה את החלום, שואבים מעצמנו את זכות הבחירה והולכים עם הראש בקיר אל עבר החלום

והרי מתפתחת לה מערכת יחסים חדשה וקשה עם:

פאניקה, מצוקה, קושי, לחץ על גבול ההיסטריה, התקפי חרדה ועוד מרחב גדול של תחושות ״סוף״ ואבדון

לצד כל זה נשאלת שאלה אחת בלופ תמידי:

״למה לעזאזל אני צריך את זה?״

והכל בשם החלום

ובתוך כל אלה?

צריך לייצר מערכת יחסים מתמשכת עם:

יצירתיות, יחסי אנוש, הכלה, אהבה, שמירה על ה״אני״, אחריות, דוגמא אישית, יכולת הובלה, כוחות בלתי נגמרים ועוד שלל תכונות חיוביות שקשה להביא אותם לידי ביטוי אפילו בתקופות רכות יותר

וכל זה?

כל זה בסדר מצדי, אני ממש בסדר עם זה....אני מאמין שזה אפשרי

באמת

איפה הבעיה שלי?

הבעיה היא בסקאלה

הסקאלה הפנימית? מילא, עובדת ללא הפסקה....תחושת ההצלחה והכישלון זזים מקצה לקצה בלי הפסקה

נו מילא, אפשר להתמודד

אז מה מערער אותי אתם שואלים? השתבח שמכם על השאלה הנהדרת

מה שיכול לפגוע בי, להוציא אותי מהשלווה, לגרום לי לגירוד,

זו שיפוטיות

שיפוטיות עושה לי פריחה

לשפוט את אותם האנשים ש״משחקים״ פוקר עם כל מה שיש או אין להם לטובת הגשמת החלום העצמי שלהם לאורך תהליך היצירה הכל כך מורכב הזה....

לשבת בצד, או ליד, ולהעביר ביקורת ולשחק את אלוהי הסקאלה

אז עצה לחיים בריאים יותר....

אם פגשתם ״מגשים חלום״ שנמצא במסלול היצירה, ואם החלטתם להצטרף לתהליך הזה, והסכמתם עם עצמכם שאתם רוצים להיות שותפים לתהליך הזה....

אז תעשו את זה באהבה, בהכלה, בהבנה, בסבלנות ותשמרו על המון המון שקט ותעשו רק ואך ורק טוב לטובת החלום....של מגשים החלומות

תשמרו על האינטרסים של אותו החלום, ותנסו להגשים גם חלומות עצמאיים אבל תמיד תזכרו שאתם שותפים לחלום של אדם אחר, ויש לכם את זכות הבחירה בכל רגע נתון לעזוב את החלום הזה כי הוא לא שלכם ויכול להיות שהוא לא עושה לכם טוב וזה ממש ממש בסדר

אין פשע לא להתחבר לחלום של מישהו אחר

אין פשע לא להתחבר למגשים החלומות עצמו

כי אתם שותפים לחלום של אדם אחר ואתם יכולים רק לעזור או לא להיות....אלה האפשרויות באמת

ואתם באמת יכולים, כשהזמן יעבור, ברבות השנים, להיות שותפי אמת לחלום, אבל זה דורש התמסרות מוחלטת ונדירה

לא התמסרות שבאה לידי ביטוי בשעות עבודה, או ״בעבודה קשה״,

אלא התמסרות שקשורה באנרגיה של התמסרות, התמסרות לחלום של אדם אחר, על ה״הצלחות״ ועל ה״כישלונות״ ועל ה״טעויות״, ועל תהליכי ניסוי ותהייה מורכבים וקשים,

זו התמסרות שכרוכה בתמיכה מלאה במגשים החלומות וביכולת של מגשים החלומות לתמוך בחזרה וליצור ביחד מוטיבציה משותפת חסרת מעצורים

וזו התמסרות מורכבת שגם בחדרי חדרים, צריך לשמר אותה, בכל הכח, ולא ליפול לשימוש בסקאלה

תהיו, על אמת, בלי להשתמש בשיפוטיות....בלי לשחק את אלוהי ה״נכון לא נכון״....בלי לשפוט

בתמיכה מלאה בכל רגע נתון....מתוך אמונה ואהבה למגשים החלומות ולחלום עצמו

ואם ההתנהלות חורגת מגבולות ההכלה העצמית שלכם? אז לעזוב, מהר ככל שאפשר....באהבה, בשיח, פרונטאלי....בלי לפתח עולם תוכן שאינו תומך בחלום, בלי להפריע, בלי ליצור התנגדות או קושי למגשים החלומות ולחלום שנרקם

ותמיד תזכרו....

עובדים טובים שאתם

מסורים ככל שאתם

מדהימים וחכמים ככל שאתם

מוכשרים ככל שאתם

אתם עובדים במערכת של מגשים החלומות....אתם לא מגשימי החלום עצמם, ובכל רגע יש לכם את זכות הבחירה הנהדרת לקום וללכת, ולמגשים החלום יש פחות זכות בחירה ממכם....וזה לא קל להיות שם, במקום של מגשים החלומות ששלל מעצמו את מירב זכות הבחירה לעזוב מתוך אחריות אישית....זה לא רק קשה, זה לפעמים בלתי נסבל עד רע מאוד וגובל בבדידות מוחלטת של רגשות....קשה להסביר

אתם לעולם לא תוכלו להבין את מערך הלחצים והבדידות של ״מגשים החלום״, גם אם תחשבו שכן, וגם אם יסבירו לכם איך זה מרגיש....

ואני רוצה להודיע:

להיות מגשים החלומות זו אינה ״עמדת כח״ זו לא ״עליונות״....

זו פשוט סיטואציית חיים שבה אדם מחליט להגשים חלום, הוא לא יותר ממכם ולא פחות ממכם....זה לא משחק של מעמדות

ואם נשארתם? החלטתם שאתם מתמסרים, וברור שהכל זמני

אם כן?

אז תמיד תמיד תמיד....

תמיד

תמיד תמיד

תמיד

תגידו תודה

תהיו טובים....ותגידו תודה