הרי מה הקטע עם הפחד?

לאן שלא הולכים מנסים ליישר אותנו לתוך איזה קו

לא בקטע רע....

למה?

כדי שיהיה הגיוני וכדי שזה הסתדר לפי איזה תלם חברתי/עסקי/רוחני שקבעו איכשהו וכולם התיישרו תוך כדי תנועה

אבל למה בעצם?

מי קבע את הסדר? מי קבע מה בא אחרי מה? מה מותר ומה אסור?

כמה רחוק מותר לקחת את הגשמת החלומות או את מה שעושה לי, רק לי, טוב ובמה שאני מאמין שזהו הדבר הנכון?

הרי אם כולם היו קשובים לכולם וכולם מתיישרים מול כולם, איך אפשר היה להניע תהליך אחד קטן קדימה?

איך אפשר היה לפרוץ איזה גבול קטן ולהעז?

תחשבו על זה

אם הייתם רוצים לפרוץ גבול, למתוח את הקו טיפה, ואז הייתם שומעים קולות עזים של סקפטיות קופצים מהחומות ומתחילים למחות?

ונניח שהיינו מיישרים קו מתוך פחד? אולי הם צודקים? אולי זה לא הגיוני מה שהרגע חלמתי? אולי הגזמתי ואני סתם פנטזיונר?

מממממ.....

בעיה

זה מדהים שאפילו את הפשוט ביותר, את הבנאלי כבר צריך להסביר,

כבר שאתה לא מנסה לפרוץ גבול, ולעשות משהו פשוט, תוהים למה אתה לא מנסה לצאת מהסטרטוספרה, למה אתה לא ממציא את הגלגל? איפה האמירה???

ושוב...אולי אני לא בסדר? אולי אני חייב להביא פה טוויסט חזק בעלילה כדי להרים את הגימיק?

לא מרגיש לי!

אז אני אומר ככה

מה שמרגיש בקרביים

בכל הכח, לפעמים באימפולסיביות ולפעמים בנחת מחושבת

לפעמים עד הסוף

לפעמים עד שמרגיש שזה מספיק

לפעמים כלום

לפעמים הכל

לפעמים אנחנו

לפעמים אחרים

אבל, עם הבטן.....כשלא כואבת הבטן, זה בסדר, זה בכיוון....

ואם הכל "טעות" אחת גדולה?.....

SO FUCKING WHAT

מי קבע מה זה טעות?

אותו הפחד.....שעצר אותנו קודם מ"לעשות אותה"

פרדוקס

הכי טוב, להמשיך לנסות...כמו תינוקות, לשחזר את האינסטינקט הראשוני

תינוקיות זה החיים

לילה טוב לפיל ולדוב