שנה חדשה!

If you’re not prepared to be wrong, you’ll never come up with anything original

22.9.17 שנה של ראש

נו אז מה אתה מאחל כבר לשנה החדשה לעזאזל אתך!

עד היום אני לא ממש מבין מה רוצים ממני ולאיזה תבנית בדיוק מנסים להכניס אותי

בביה"ס בכלל לא הבנתי מה הסיפור, לא הצלחתי להתחבר לקונספציה, מה הם מבקשים ממני לעשות? מה הכוונה בציונים האלה שכולם מאוכזבים ממני שאני לא "מצליח" לייצר במקצועות שאני לא "מצליח" בהם?

לא אבחנו לי את העניין הזה של קשב וריכוז כי זה עוד לא היה בפייסבוק אז לא דיברו על זה יותר מידי

אז פשוט אבחנו אותי כ"טמבל", אבל מאחורי הגב....

ההוא שיש לו פוטנציאל (אמרו לי את זה), ברור שהם לא זיהו פוטנציאל כי מי חיפש?

פשוט לא היה להם נעים להגיד לי שנראה להם שאני בלום בלחץ

ובטח שלא שאלו אותי במה אני מתעניין

אבל אם כן היו שואלים?

הייתי עונה שאני מתעניין במייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן, ג'ון סטוקטון וקארל מלון[ ג'ון סטארקס ופטריק יואינג, לארי בירד וג'ון מקייל

ואם מישהו או מישהי באמת היה מתעניין והיה שואל אותי למה?

אז הייתי מפתיע ועונה שדווקא מהיבט הזוגי, הציוות הזה ריתק אותי....משהו בהשלמה הזו לא הניח לי

לפעמים היה אפשר להתבלבל שהסיפור של אחד יכול להתקיים ללא השני, אני לא האמנתי בזה, למרות שמייקל ג'ורדן הוא אלוהים....גם אלוהים צריך מלאכים

ודווקא זה שהיה מוסר והולך הצידה...."המשנה" "השני" "הסגן", עליו הסתכלתי הכי הרבה....הדהימה אותי היכולת לעשות עבודה קשה ולהיות בצלו של שחקן "טוב יותר"

חבל שלא שאלו אותי מה מעניין אותי, ומה מפחיד אותי, ומה מכעיס אותי ומה גורם לי לחייך ומה גורם לי לבכות

אז לבד, בלית ברירה שאלתי את עצמי מלא שאלות

מה יש לי, ומה אין לי. ובסך הכל מי אני, מה אני, מי אני, מה אני, מה. מה. מה (קרקר נגד קרקר)

יצא לי סיפור חיים שנראה כמו הוריקן

ועכשיו בוקה....

וזה בכלל לא עסק

ואני לא מעט רב עם הנהלת חשבונות ולפעמים גם עם האנשים שסביבי שזה לא צריך להיות בדיוק מה שכולם אומרים, ואין תבנית אקסל אחת וחד משמעית שלפיה צריך להתנהל, ולכל דבר יש מחיר, חסכת פה, פגעת שם, שינית את זה, השתנה לך ההוא

ואפשר גם אחרת

כי ככה זה כשפועלים מתוך תשוקה, וחייבים למצוא את התשוקה בדבר ויותר מזה

אני בכלל לא מבין איך אפשר להתרגל לזה

אני יושב בגלריה באחד העם, למעלה, מקום שאני מנסה לשבת בו כמה שפחות, לא אוהב לשבת מעל

ובכל זאת, יושב עכשיו, מנקה את המייל ומסתכל על דוחות וקצת מארגן את עצמי לקראת הסופ"ש עם משפחת בוקה בנווה ים

כן, כל הצוות, פאקינג 50 אנשים, אולי טיפה יותר, כולם עובדים בבוקה הזה שפתחנו

היינו שלושה וחצי אנשים לפני שלוש וחצי שנים

ואני כבר אמור להתרגל לזה? אני אמור כבר להרגיש יותר נינוח? אני אמור לאבד את הברק בעיניים?

אז איך זה שאני מסתכל למטה ורואה אנשים ואני בשוק, אני מוקסם מהעובדה שאנשים באים למקום שאנחנו פתחנו

גם עובדים וגם לקוחות, אנשים באים למקום הזה!

משהו שלפעמים מובן מאליו עבורי, ללכת למקומות אחרים, לקוסם, לבוטק'ה המדהים של השכנים מהמבימה, לתחתית, למפגש האושר, לבייקרי וליזלוטה, ולראות שם תורים ואנשים שיושבים,

שם זה מרגיש לי הגיוני ורק אצלנו, אני אף לא מצליח להתרגל, וזה תמיד נראה לי מוזר, ואני אף פעם לא מבין למה, ולא מצליח להירגע מתחושת הנפעמות

וזה אמתי, לא חרטות של פייסבוק, לא חרטוטי "תבואו אלינו"...לא מסכנות של תשומת לב

בשקיפות

קשה לי להאמין שאני חלק מזה

נו אז מה אתה מאחל כבר לשנה החדשה לעזאזל אתך!

יו!!! חפרן!

שבשנה הזו נתחיל או נמשיך לחפש את הכישרון נמשיך או נתחיל לחפש את מה שגורם לחייך ואת מה שעושה לנו את זה ופשוט נלך לשם....לאט לאט....בצעדים קטנים ולפעמים בריצה....אבל לשם

ובלי קשב וריכוז ובלי כדורים ובלי להוריד תבניות אקסל מהאתר של מיקרוסופט

לא תמיד לאן שהמים זורמים, כי יש מצב שמזרימים את המים עבורנו כמה חבר'ה שחצנים עם אגו בגודל של קוריאה הצפונית, אולי אפילו כמו מים שמורידים באסלה למקום שאנחנו ממש לא רוצים להישטף אליו!

ושנצייר ונרקוד ונשיר ונחשב ונשחק ונצחק ונבשל ונכתוב ונאהב ונטייל ונבכה ונברח

ואין חוקים

מותר שהמספרים יהיו קצת מעוותים

מותר שירימו גבה

מותר שיגידו שאנחנו בלומים בלחץ

ושיגידו שאנחנו לא בכיוון

ושזה לא תמיד יהיה קל להסביר

וצוות בוקה

חלקכם חדשים ועוד לא יצא לי לקרוע לכם ולכן את עור התוף עם הסיפור של סבא בוקה....חכו חכו, זה עוד יבוא,

אבל בינתיים?

קחו את הכיסא ים

שבו מול הים, או מול שיח, או מול קיר או עץ אורן