עשייה

כי בגיל שמונה בוקה לקח אותי למרכז של חברת הזרע, לקרוא לזה מרכז...האדרה לשמה, קבוצה של האנגרים, כמה משרדי מכולות וטנדרים וחדר אוכל אחד

כי נכנסתי לשם ואני כמו עברי, הבן שלי, חייתי בזמנו על קורנפלקס ושניצלים ועגבנייה מגדרה

כי הייתה שם עזיזה אחת, שהייתי ילד פחדתי מאנשים גדולים כאלה, אני אקרא לה אפילו מבוגרת מאוד דאז, זה היה לי גבוה מידי ונעמדתי מאחורי הרגליים של בוקה כדי להימנע מקשר עין

והיא, עזיזה, הכינה לי פרוסת לחם אחיד עם מרגרינה....היום כשאני אוהב עוד כמה מאכלים ואולי קצת נפתח לי החיך אני יכול להישבע שהיא זרעה שם גרגירי מלח גס, אבל היא לא....

וזה רגע

זה רגע שבאותו הרגע, סימנתי לי, בלי לדעת, שרגע כזה, בשדה עם לחם אחיד ומרגרינה, ככה נעים לי

בחתך התחושה של אותו הרגע הרגשתי כל כך נקי ואמיתי שלרגע הזה, עם או בלי עזיזה, לכאלו תחושות אני שואף

זה חלק מסיפור, שככל שמעמיקים יותר ברגעים, אפשר לזהות על איזה בסיס DNA אנחנו מבוססים ומהם ערכי הליבה אותם נרצה תמיד לשמר, בכל מחיר, כנגד כל הסיכויים או בעזרת השם ולא משנה מה יגידו השכנים

זה מהות כל העשייה, וכל סטייה מהמולקולה העוצמתית מובילה לאי סימטריה ואיתה גם מחסור באותנטיות

וזו העבודה שלי

אני אחראי DNA

וזה לא מספיק לי

יש המון עיסוק בהגדרה של עשייה, והמון פעמים יש נטייה להגדיר עשייה בעזרת מילים שנשגרו אבל לא עובדו עד הסוף ולטחון אותן יכול להצטייר טרחני, but who cares!

נגיד....״קהילתי״....

מילה של עכשוויים, הכל מאוד קהילתי....אנחנו עסק קהילתי...אנחנו מפתחים קהילה....

לא מספיק טוב לי

אני רוצה יותר עמוק, להבין מי היא הקהילה, מהם הצרכים, האם ה DNA הזה שאני מחזיק חזק חזק חזק בידיים תורם ותואם לקהילה שנבנית באופן אורגני סביבנו,

מה רציתי לומר?

לא זוכר

סתם מתעסק בלהעמיק את ההגדרה של ערכי הליבה וממליץ למי שיש לה או לו זמן בסופש לחפש את ערכי הליבה שמניעים אותנו קדימה ועליהם, לא נוותר, כי זה קובע, וגם אם זה נראה ברור מאליו, ונכתב כבר....לכתוב שוב, אולי משהו שם זקוק לעיגון ועידון

להעמיק בערכי הליבה, לשכתב כל הזמן ולבדוק את הסיפור ואת העקרונות שמבססים אותנו יכולים להכריע, חיבור או פירוק.

אהבה של שבת

אמלי בת חודש

שבת של שלום